פרק ד - ברכות השחר
א. אח שיתלבש כראוי, תיכף יברך כל הברכות מברכת "נטילת ידים" עד "ואני אברכם", וכך נוהגים בני קהילות הספרדים וההולכים על פי תורת האר"י.
ב. ויש נוהגים לברך "ברכת התורה" תחלה (דיניה יתבארו בפרק ה) ואחר כך ברכות השחר, וכל אדם ינהג כנהג אבותיו.
ג. אף אם לא נתחייב בברכות אלו, כגון שלא שמע קול תרנגול, או לא חגר או לא הלך וכדומה, מברך אותה, שאין הברכה דוקא על עצמו, אלא ברכים שהקב"ה ברא צרכי העולם, וכן הנהג ואין לשנות. ולכן, גם החרש מברך "הנותן לשכוי בינה" אף שאינו שומע קול תרנגול, וגם הסומא מברך "פוקח עורים". וכן חולה שאינו יכול לזוז ממטתו אף הוא יברך ברכות אלה.
ד. עוד ברכה תקנו בברכות השחר, ומקורה קדום, "הנותן ליעף כח", ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב בידי הקב"ה עיפה ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה. ועתה פשט המנהג בכל קהילות ישראל לברכה. ומקומה הוא אחרי ברכת "מלביש ערומים".
ה. כשברך "שלא עשני גוי" יתכון רק מפני שהגוי פטור מלמוד תורה וקיום מצות. וכך יתכוין כשיברך "שלא עשני עבד" שאין הוא חייב בכל המצות, ואין לו זכות אבות. וכשיברך "שלא עשני אשה" יתכוין שאין היא חייבת בכל המצות כאיש.
ו. סדרם הנכון של ברכות השחר הוא כך: אלקי נשמה, הנותן לשכוי בינה, פוקח עורים, מתיר אסורים, זוקף כפופים, מלביש ערומים, הנותן ליעף כח, רוקע הארץ, המכין מצעדי גבר, שעשה לי כל צרכי, אוזר ישראל, עוטר ישראל, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, המעביר חבלי שינה. ומלבד שסדר זה סודר על פי חכמה האמת יש בו גם סדר הגיוני ועקבי למתבונן.
ז. אשה מברכת: "שלא עשני גויה", "שלא עשני שפחה", בשם ומלכות, וברכת "שעשני כרצונו" תברך ללא שם ומלכות "ברוך שעשאני כרצונו".
ח. ברכת "שעשה לי כל צרכי" נתקנה על נעילת הנעלים, שהנועל מנעליו יכול הוא לעשות כל צרכיו. וביום הכפורים וט' באב, האסורים בנעילת הסנדל לא יברך ברכה זאת. ויש אומרים שבמוצאי הצום אם ינעל מנעליו יברך אז "שעשה לי כל צרכי".
ט. זמנם של ברכות השחר הוא חצות הלילה. ומי שהיה ער כל הלילה (בהושענא רבה, וליל חג השבועות) יברך ברכות השחר בחצות הלילה, פרט לברכת התורה. אבל המנהג עתה שבעלות השחר עושה צרכיו ומברך "על נטילת ידים" ו"אשר יצר", ומברך אחריהן כל ברכות השחר על הסדר וגם ברכת התורה.
י. מי ששכח לברך ברכות השחר לפני התפלה, יברכם לאחר התפלה בכל שעה שיזכור, פרט לברכות התורה, שנפטרת בברכת "אהבת עולם" שלפני קריאת שמע, ופרט לברכת "אלקי נשמה" מפני שברכת "אתה גבור לעולם וכו' מחיה המתים" שבתפלת שמונה עשרה, פוטרתה.
יא. חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות, והן ברכות השחר, ברכות ציצית ותפלין, ברכות קריאת שמע ותפלה שלש פעמים וברכת המזון.
פרק ה - ברכות התורה
א. ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד, ולא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שאומרם דרך תחנונים.
ב. נכון לכוין בבוקר בשעת ברכת התורה על כל מה שילמד באותו יום ובלילה שאחריו עד שיישן כדי להנצל מכל ספק, אבל מעיקר הדין ברכת התורה בבוקר פוטרת את הלימוד של כל היום אף ללא כונה מיוחדת.
ג. אם קראוהו לקרוא בתורה קודם שיברך ברכות התורה לעצמו, כבר נפטר מלברך אחר כך ברכת "אשר בחר בנו", אבל יברך אחר כך ברכת "אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה" וברכת "והערב נא", כי את אלה לא בירך בשעת קריאת התורה.
ד. ראוי מאד ליזהר לבל יכנס לשום ספק בברכת התורה, וישתדל תמיד לבל ישכח לברכה לפני תפלתו, וימנע בזה מכניסה למחלוקת גדולה של הפוסקים, ולהלכה כבר ביארנו לעיל (פרק ד סעיף י) שלא יברכה אחרי התפלה, כי ספק ברכות להקל.
ה. גם נשים חייבות בברכת התורה.
ו. ותמיד תהיה תפלת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות. ויכוין מאד בברכת "אהבה רבה" ("אהבת עולם") ובברכת התורה בשעה שאומר "ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודע שמך ולומדי תורתך לשמה".